יום ראשון, 17 בינואר 2010

התוספת שתופסת...


יש כמה דברים מקסימים שאמורים לבוא לפני הפוסט הזה, והם אכן יגיעו, אבל רציתי לשתף אתכם בתמונה שגרמה לי להצטרף לפרוייקט 365.
את תחילת השנה בתמונות פיספסתי, וזה אחרי שתשעה חודשים אני משננת לעצמי שהשנה אני הולכת על הפרויקט הזה ברצינות, פשוט כי שכחתי (כמה חן מצידי) ואז התחלתי להגיד לעצמי - "עברו רק יומיים, תתחילי עכשיו" ואז "עבר רק שבוע, זה עוד לא מאוחר" ואח"כ... הבנתם את הפרנציפ. מה שגרם לשינוי הזה ממחשבה למעשה היה, או היתה בעצם, הרכישה האחרונה של אבי.
אני לא יודעת אם ציינתי זאת בעבר אבל את חדוות הקניות ירשתי מאבי. היתה תקופה ארוכה שבה היינו, אבי ואני, בתחרות - מי מקבל יותר פתקאות מהדואר המזמינות אותנו לקבל חבילות (יצא תיקו, אם התעניינתם). בעוד אני מזמינה דברים קטנים ושטוחים כך שגודל החבילות שלי לא עלה על 30X30, אבי הזמין סירים, ועוד סירים, ופיירקסים, וסט מזוודות, וסירים. פעם אחת הוא הזמין משהו קטן למטבח וכהערכה על קניותיו הרבות - קיבלנו במתנה... ניחשתם נכון - סט סירים.
הרכישה האחרונה של אבי היתה פחית מפזרת יונים. כן, כן, קראתם נכון - פחית אשר מפזרת יונים בחלל החדר. יש לציין שמלבד יונים היא מפזרת גם רטיבות בשטח הקרוב אליה, מה שהצריך תחתית ומגבת.

ביום שישי, כאשר התעוררתי בערב משנ"צ לא צפויה (נרדמתי עם המשקפיים עליי באמצע תכנית טלוייזיה...) ערכתי את הטקס הקבוע שלי - לקחתי כוס נסטי ירוק והתיישבתי מול המחשב. כדרכי בקודש הצצתי לכיוון המחשב של אבי ובאמצע השלוק כמעט ונחנקתי כאשר ראיתי את הדבר הזה מונח על מגבת ו... ובכן - מפזר יונים בחדר.
חמש דקות לאחר מכן נרגעתי מהצחוק הפרוע שתקף אותי והתעניינתי אצל אבי מה עושה הדבר הזה בדיוק. "אה, זה פשוט מאוד" ענה הוא, "זה מפזר יונים בחדר". לאחר חמש דקות נוספות בהן ניסיתי להשתלט על עצמי ולהירגע ציינתי בפני אבי שאני מפזרת יונים בחדר בחינם (בשלב הזה כבר הייתי מחוקה לגמרי ובמצב כפית ונקרעתי מצחוק מעצמי). אבי דאג לציין בפני שאני מפזרת יונות ולא יונים (מה שכמובן גרר צחוק נוסף - ככה זה שכאת עובדת עם בני נוער, את חוזרת להיות בת 15 על כל המשתמע מכך...). את המשך האירוע אני כבר לא זוכרת, בשלב מסוים קמתי מהכיסא כדי להביא את המצלמה, זה בטוח, אבל אני לא יכולה להיזכר בזה.
יש לציין (לרעה, אמנם) כי הטקס הזה חזר על עצמו כאשר אחי התקשר בערב מאילת וסיפרתי לו על האירוע. מכיוון שאחי, מעצם היותו אחי, מצחיק אותי בטירוף, היו מספר דקות בהם לא יכולנו לנשום מרוב צחוק.
וככה הצטרפתי לפרוייקט 365.

שיהיה לנו שבוע נפלא ומלא צחוקים :-)

2 comments:

Du Gurit אמר/ה...

עכשיו אני מבינה מאיפה המופרעות שלך! זה רץ בגנים!
חולה עלייך!

Chen R. אמר/ה...

עדיה, אני יושעת, אין לברוח מזה...